כמה מלים על הסרט המדובר "מסכי עשן: המלכודת הדיגיטלית", על גיבורים מודרניים ועל האחריות האישית שלנו.
זכיתי (באמת) לפגוש את כוכב הסרט, טריסטן האריס, בכנס בינלאומי בסן פרנסיסקו לארגוני הייטק חברתיים ב-2019. התרגשתי אז מהבהירות שבה תאר את בעיות השורש של ענקי הטכנולוגיה בעמק הסיליקון ואת החזון המעורר והאופטימי שלו לעתיד. אז והיום, עם הצפייה בסרט, הוצפתי ברצון עז לעשות משהו כדי לתרום למימוש אותו החזון.
יש מה לעשות, מלבד מחיקת אפליקציות מהנייד. ראיתי במו עיניי איך הכלים המתוארים בסרט כמניפולציות שמנצלות לרעה חולשה פסיכולוגית יכולים גם לעשות טוב ולהוביל לעולם טוב יותר. כשאוספים נתוני משתמשים תמיד יש בחירה: לשפר איכות חיים, לעזור לא/נשים ללמוד ולהצליח, או לחלופין למכור להם עוד ועוד מוצרים. טריסטן נתן לזה שם מעט קשה לתרגום "Time well spent", (אולי "זמן איכות") כעקרון מוביל. הוא איתגר את גוגל ויחד איתה את חברות הטכנולוגיה המובילות בעמק הסיליקון לוודא שהן מעצבות מוצרים אתיים. מוצרים שמסייעים לנו לבלות את הדקות היקרות של חיינו בפעילות בעלת משמעות וערך. אחרים שפגשתי קראו לשינוי מהותי ב"אלגוריתם המרכזי" של החברה האנושית - מחברה אינדיבידואליסטית המונעת מרווח לחברה קהילתית וסולידרית שמונעת מהטוב הכללי. היום ברור שמשהו מהותי צריך להשתנות, ואולי כבר החל. התובנות מאותו הכנס מלוות אותו עד היום, ומזכירות לי שהשינוי תלוי רק בנו.