מוכנות דיגיטלית, בריאות נפשית ופערים חברתיים: שר החינוך של ה-OECD נפגש עם מובילי מדיניות, נשות ואנשי חינוך במדינות ה-OECD ביוני 2020 וחלק תובנות וממצאים מניתוח נתונים שנעשה במדינות השונות.
"גם מדינות הייטק חכמות כמו גרמניה ויפן, עדיין נחשבות למתפתחות בתחום של למידה דיגיטלית." - אנדריאס שלייכר, שר החינוך של ה- OECD
ה- OECD ניתח נתונים ממספר סקרים בהם נשאלו אלפי צוותי חינוך במדינות השונות איך הם נערכו ומה הם עושים עכשיו, והוציא דו"ח בנושא מוכנות לפתיחה מחדש של בתי הספר. המסקנות שלו מרתקות ורלוונטיות. יש בו נקודות אור רבות, כמו למשל שהתקופה הזו היא הזדמנות לשיתופי פעולה ויצירת קהילות חינוך יוצרות וחדשניות שחושבות יחד על פתרונות להמשכיות חינוכית עבור כל תלמיד ותלמידה. רבים העידו על מחוייבות גדולה להצלחה, פוטנציאל למנהיגות אדפטיבית, תכנון וארגון יחסית טובים. חלק אמרו שהיה כאוטי ושהיו חיכוכים בין בתי ספר לממשלה. ניכר בכל המדינות צורך חיוני לשימוש בטכנולוגיה כאמצעי להמשכיות וגישור על פערי למידה, ולמרות חוסר המוכנות של מורים, היתה לרובם תמיכה.
לפי הדו"ח, למידה היברידית היא צו השעה. 75% מהמשיבים לא עסוקים בחזרה לשגרה אלא חושבים במונחים של שגרה חדשה. ממצא שהפתיע את אנדראס והצוות שלו היה שמורים היו מאוד דומיננטיים בתקופה שבה ילדים ישבו בבית. בעיניי, זה בכלל לא מפתיע, ורק מדגיש את החשיבות המהותית של ההשקעה בהכשרות ותמיכה רגשית ומקצועית במורות ובמנהלות. הדו"ח מראה שרק מדינות מעטות מתרגמות את הכוונות הטובות לתמוך במורים ולהכשיר אותם לתוספת משאבים וצוות.
ואכן, ממצאי טאליס 2018 מראים שאנחנו דורשים מילדים להפגין מיומנויות של העולם החדש אבל מעניקים להם כלים של העולם הישן. מורים מרגישים בנח עם הוראה פרונטלית וניהול כתה. הם מרגישים פחות בנח עם משימות שאין להן פתרון ברור, עבודה בקבוצות קטנות, משימות של חשיבה ביקורתית, משימות מורכבות, כאלה שדורשות יותר משבוע להשלים. ואלו בדיוק הדרישות שלנו מהתלמידים בתקופה הזו: להיות לומדים עצמאיים, אוטונומיים, לקחת אחריות, לגלות יצירתיות וגמישות. אם הם לא לומדים את הכלים הללו בשגרה, איך ישתמשו בהם בחירום?
ברוב המדינות מתכננים לפתוח מחדש את בתי הספר ובכולן נשאלות שאלות עמוקות בנוגע לאיזון בין שיקולי בריאות לשיקולי חינוך. נתונים ממגפות קודמות מראים שסגירת בתי ספר מונעת 15% בלבד מההדבקות. מדינות שונות מעלות פתרונות יצירתיים: משמרות של תלמידים במבנה, שימור נרחב במרחבים מחוץ לבית הספר עבור למידה אחרת. בעיקר, נשאלת השאלה: אילו פדגוגיות חדשות ניתנות ליישום לאור המגבלות של ריחוק, מסכות, נהלי הגיינה מחמירים? כיצד נכשיר ונלווה את המורים בתהליך השינוי, איך נעזור להם להרגיש נח יותר עם כלים טכנולוגיים? איך נדאג לתשתיות וכלים מותאמים, בטוחים ויציבים?
שאלות נוספות נוגעות לשוויון ופערים חברתיים. איך מצמצמים פערים שנוצרו אחרי אובדן ימי לימוד רבים כל כך? איך תומכים בשלומות ( well being) של הילדים והצוות? איך מחזקים בטחון פסיכולוגי, בריאות נפשית, איתנות וחוסן אישי. איך חושבים על משאבי החינוך כדי לעצב מחדש את המערכת ולהתאים אותה לעולם המשתנה?
המשיבים העידו שאין להם למעשה שום דרך למדוד את האפקטיביות של הלמידה בתקופת הקורונה, הם פשוט לא יודעים מה קרה שם. חלקם העידו שהתלמידים למדו פחות, או פחות טוב, ממה שהיו לומדים בבית הספר. רבים השיבו שהפחיתו את מספר המקצועות והנושאים הנלמדים. פער ברור הוא בנושא הרגשי-חברתי. במחשבה על עתיד החינוך יש למצוא את האיזון בין חינוך לבריאות, בין קוהרנטיות לגמישות, בין צרכים ליכולות, בין אילוצי המערכת לחדשנות פדגוגית.
ההמלצות
להכין תכניות מגרה, להעצים ולהכשיר צוותי מנהיגות והובלה אדפטיביים, לפתח מערכת אפקטיבית של למידה מרחוק, להתמקד בלמידה היברידית, להשקיע בהכשרת מורים ולהעניק להם תמיכה רגשית, להשקיע בהערכה של צרכים ותוצאות, לגשר על פערי למידה שנוצרו, ליישם אוטונומיה דיפרנציאלית ולתמוך בהקשר הבית ספרי הייחודי, לארגן מחדש משאבים ולתת לחדשנות לפרוץ.
אז נפרוץ?...
Comments